חלק ניכר מילדותי ביליתי "בקופת חולים של ההסתדרות" כך קראו אז למרפאה , ישבתי ליד אמא שלי מביט בבחילה על הקירות הירוקים מחכה שרופא המשפחה יקרא סוף סוף בשמי.
זה היה סיוט ארוך מאוד ומתיש, לפעמים שעות חלפו עד שאני סוף סוף נכנסתי ואז, נדחף לו איזה חוצפן או חוצפנית מחזיק בידו דף כלשהו , דוקטור אני רק שאלה…….. ובעקבותיו מופיעים עוד כמה כאלה "דוקטור יש לי רק שאלה" .
זוכר את המבט הנואש של אמא והנסיון שלה להסביר שגם לה יש רק שאלה " למה הבן שלה חולה בכל קייץ כל הקייץ ?" ניסיון לא מוצלח להדוף אותם החוצה ולקבל את הפרטיות שמגיעה לנו אחרי המתנה ארוכה.
לא הבנתי את הרופאה מדוע קיבלה בסבלנות אותם קראה בקפדנות את הפתקים רשמה מה שרשמה ושלחה אותם להמשך טיפול ,בעוד אני ממתין בחוץ משתעל ונחנק.
אז לא הבנתי אבל היום כרופא משפחה למחשבים אני מבין שלפעמים שאלה קטנה בטלפון ותשובה מהירה שלי יכולה להציל חיים (של המחשב) ולכן המנויים לחבילת שרות בתמיכה מרחוק יכולים לפנות אלי טלפונית כדי לספר לי כשהמחשב מקרטע , מתנהג משונה …..
וכמחווה לקופת חולים של ההסתדרות אני קורא לשרות " דוקטור יש לי רק שאלה ".
אגב כרטיס הביקור שלי משדר בגרפיקה ובצבעים שלו "קופת חולים" מחווה לאותם רופאים שראו את האדם ולא את התיק הממוחשב של הפציאנט